<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף סה:</h2>
תקנתי בספרד בכמה מקומות נסרים פשוטים מחוברים מלמטה כעין סילון לקבל מי גשמים לירד למקוה שאינן פוסלין את המקוה מפני שאינן עשוין לקבלה ותנן בפ"ד דמקוואות (מ"ב) המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז פוסלת ואם לאו אינה פוסלת זקפה להדיח בין כך ובין כך אינה פוסלת, פירוש (ר"ש) לבזבז שפה מארבעה רוחותיה. עוד שנינו שם (מ"ג) החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהו בשל חרס ברביעית ר' יוסי אומר אף בשל חרס בכל שהו כו' ירד לתוכו עפר ונכבש במקום קבלתו כשר, סילון שהוא צר מכאן וצר מכאן ורחב באמצע אינו פוסל את המקוה מפני שאינו עשוי לקבלה. ותניא בפרק המוכר את הבית (ב"ב ס"ה ב' ותד"ה צינור) ובמקומות אחרים (ב"ק ס"ז א') צינור שקבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה חקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה מאחר שהיה שם כלי עליו בתלוש, וצריך לפרש שצינור זה חטטוהו באמצע לקבל צרורות כדי שיהא עשוי לקבלה כאשר בארנו למעלה.
בד"א שמי הצינור פוסלין את המקוה כשהמים נופלין מן הצינור למקוה אבל אם נופלין מן הצינור לקרקע ומן הקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל אם כבר יש במקוה כ"א סאה (ב"ב ס"ה ב' תד"ה צינור) כדתניא בפ"ק דתמורה (י"ב א') רבי אליעזר בן יעקב אומר המקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאה ופותקן למקוה והן טהורין מפני שהשאיבה מטהרת ברביה ובהמשכה.
<h2>דף סו.</h2>
ואומר רבינו יעקב שאף על פי שבפרק המוכר את הבית (ב"ב ס"ו ב') אמרינן דשאיבה דרבנן דווקא מקצת שאיבה אבל כולו שאוב פסול מן התורה מדרשה דתורת כהנים שהבאנו למעלה [הו' במקואות פ"ב מ"ז] ואינו דומה שתהא אותה דרשה אסמכתא אלא דרשה גמורה היא כמו שאר דרשות שדורש שם מזה המקרא ומפני שכולו שאוב מן התורה גזרו שיהא המקוה נפסל בהשלמת ג' לוגין מים שאובין, ועוד מביא רבינו יצחק ברבי אברהם ראיה לדבריו מדתניא בתוספתא דמקוואות (פ"ב ה"א) מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שהוא ספק מים שאובין למקוה וחזקת מימי מקוואות כשרין עד כאן לשון התוספתא, פירוש משמע דווקא משום חזקה הוא דכשר שדרך עושה מקואות לעשותן ממים הראויין לטבול בהן אבל אם לא כן היה פוסל מספק דכל ספק שבתורה הולכין בו להחמיר, ועוד הביא ראיה מדתני בתוספתא באותו הפרק (ה"ה) שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הטהרות תלויות וכשאינו מטהר מספק למדנו שכולו שאוב מן התורה, והא דאמרינן בפ"ק דפסחים (י"ז ב') גבי משקה בית מטבחיא בכלים טמאין בקרקע טהורין ומשמע קרקע דומיא דכלים שהוא כולו שאוב ועוד כשמחלק שם בין דם למים ובין מים למים היה לו לחלק בין מים שאובין למים שאינן שאובים אלא ודאי בכולו שאוב מדבר ואף על פי כן אומר שם בקרקע טהורין מפני שהן ראוין להטביל בהן מחטין וצינוריות ועוד שסתם משקה בית המטבחיים הם שאובין, משמע שם שכולו שאוב אינו מן התורה, פירש הרב רבינו משה מפונטייז"א שזהו הטעם דאי אפשר למים הנופלים לארץ שלא ימשכו לכאן ולכאן ושאיבה שהמשיכה כולה טהורה מן התורה כי אף מדרבנן אמרינן במסכת תמורה (י"ב ב') כי אתא רבי דימי אמר ר' יוחנן שאיבה שהמשיכה כולה טהורה ומאחר שטהורה לכל הפחות מן התורה במקדש לא גזרו על שאיבה שהמשיכה ולכך אומר שם בקרקע טהורין, וכמו כן מה שאומר שם בקרקע טהורין שראוין להטביל בהן מחטים וצנוריות אין זה מדרבנן שהרי בטלו רביעית דמקוה אלא הואיל ומן התורה מטהר טהורין. ורבינו יצחק בר רבי שמואל היה אומר שאפילו כלו שאוב מן התורה כשר ואינו נראה לרבינו יצחק בר רבי אברהם אלא כמו שאמרנו (עי' ב"ב ס"ו א' תד"ה מכלל ור"ש מקואות פ"ב מ"ג). כתב רבינו משה (מקואות פ"ד ה"ט) הורו מקצת גאוני מערב ואמרו הואיל ואמרו חכמים שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אין אנו צריכין שיהיו שם רוב מים כשרים וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הן וכבר נדחו שהרי אמרו בסוף שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ולפי דברי זה אם היה ממלא בכלי ושופך והמים זוחלין והולכין למקום אחר הרי זה מקוה כשר וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו מקוואות כשרין שהרי כל מים שבהם שאוב שנמשך הוא ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בעניין זה, עד כאן לשונו.
